הריון בעידן הווירטואלי או למה חיכיתי לחודש שביעי כדי לספר לעולם?

אושיית הרשת שובל גביש רגילה לשתף את החיים שלה במדיה החברתית. אז למה היא החליטה לצאת מארון ההריון רק בחודש מתקדם? סיפור אישי

מכירות את זה שאם לא העליתן תמונה לאינסטגרם זה כאילו לא קרה? מחופשות ועד מסעדות, מתספורת חדשה ועד בילוי עם חברות. לא משנה מה אנחנו עושות – לתעד את הרגע ולהעלות לרשתות החברתיות הפך להיות חלק מהזהות הווירטואלית שלנו. אבל האם כדאי לשתף משהו כל-כך אישי ורגיש כמו הריון?

נעים להכיר, אני שובל גביש ויש לי בלוג DIY. אני מאוד פעילה ברשתות החברתיות בזכות סרטוני סטופמושן מאויירים שאני מייצרת. אני גם שחקנית במקצועי כך שאין לי שום בעיה לשים את עצמי במרכז ולחשוף את חיי. ובכל זאת חיכיתי עד חודש שביעי כדי לספר לכל העולם שאני בהריון. למה?

כמו החיים עצמם, גם התשובה שלי מורכבת. אבל יש לי תחושה שאולי תזדהו עם ההתלבטויות שהיו לי בדרך.

עוד כתבות ב-Glowing Belly:

לחשוף או לא לחשוף – זאת השאלה

למה כן לספר לכולם? אני בלוגרית שמשתפת לא מעט מהחיים שלה. אני מאמינה שחשיפה היא חלק מאותנטיות. נכון שהמציאות לפעמים ערוכה ואני בוחרת אילו רגעים לחלוק עם העולם, אבל אני זוכרת תמיד שיש מישהי בצד השני שקוראת את הדברים. מה הטעם לפרסם פוסטים שלא משקפים את האמת ולא נותנים לה את המידע הרלוונטי?

בתוך כל הפוסטים הקלילים של היצירה, צצים לפעמים גם פוסטים עמוקים, על החיים, על זוגיות. אלה תכנים שחשוב לי להעביר הלאה גם אם לא ורודים ומושלמים.

כשמסתכלים על נשים מפורסמות בארץ ובעולם (היי בר רפאלי!), רואים שגם הן ממהרות לפרסם את ההריון ברשתות. כנראה כי אם הן לא יפרסמו, מישהו אחר כבר ידאג לעדכן את כולם. אבל פתאום זה נראה מאוד טבעי לעדכן באינסטגרם ובשלבים די מוקדמים.

אז למה בכל זאת לא פרסמתי פוסט מרגש בתחילת ההריון?

בחיים שמחוץ לאינסטגרם והפייסבוק כולם ידעו. סיפרנו למשפחה המורחבת ולחברים אחרי סקירת מערכות. והאמת? התכוונתי לכתוב על זה כבר בחודש החמישי, אבל ראיתי שאני מצליחה להמשיך גם בלי לספר והיה משהו כל כך מתוק בכך שזה נשאר שלי ושל הקרובים שלי.

בטן מלאה

מודה, היה גם פחד מהלא מוכר. את החברים והסביבה הקרובה אני מכירה, בחרתי אותם לאורך השנים בקפידה ואני יודעת שהם מפרגנים לי.
כשאנחנו מפרסמות משהו באינסטגרם ובפייסבוק, לא תמיד אנחנו מכירות את מי שעוקב אחרינו ולא ידעתי למה לצפות. האם יפציצו אותי בשאלות? האם יפרגנו? האם יעירו על כל עניין ודבר?

חוץ מההתערבות הכה ישראלית בחיים של כולנו, אני מתמודדת עם עבר של חרדות. במשך שנים עבדתי (ועדיין עובדת) על איזון נכון של המחשבה, לענות לה כשצריך ולדעת לתת לה להתקיים מבלי להילחם איתה. ל אחת מאיתנו עובדת אחרת, יש כאלה שמרגיע אותן לדעת הכול מהכל וכמה שיותר. עבורי, יותר מידי מידע "לא מבוקר" גורם לי ללחץ ולמחשבות שליליות.

ישראל היא המדינה שעושים בה הכי הרבה בדיקות בהריון. בחודשים הראשונים זה נראה לי מוגזם. כאילו מחפשים בכוח בעיה כלשהי בעוד שאני מרגישה שהילדה שלי בריאה ומושלמת. הרגשתי פתאום שאני צריכה להגן עליה, שאם אני אשתף עכשיו, אז לא יפסיקו "להפריע" לי ולעוברית לחשוב חיובי ולייצר חיובי.

פיתחתי לי טקס קטן: כל יום דיברתי אליה לפני השינה או בבוקר, עוברת איתה איבר-איבר ומספרת לה כמה הוא מתפקד נפלא וכמה היא מדהימה וכמה היא תגדל להיות מה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. זה עזר לי להיקשר אליה, לעכל את העובדה שהיא מתפתחת אצלי ברחם ולהרגיש שהיא מוגנת.
וזה גרם לי לרצות לשמור עליה עוד קצת בסוד.

OMG, אני בהריון!

אז למה עכשיו? כנראה כי רק בחודש שביעי קיבלתי ביטחון. רציתי לשתף כשאני מרגישה מוגנת ובטוחה יותר. עברתי את כל הבדיקות "הקשות" והרגשתי שמכאן כבר אין דרך חזרה, אלה החיים שלי עכשיו – ומכאן הכל מתחיל.
היום אני נהנית לשתף בכל מה שעובר עליי מאז שאני בהריון. במעבר הדירה לקראת הלידה, בתזונה שלי (אני טבעונית וגיליתי המון דברים מעניינים) ובעוד המון דברים נפלאים, מוזרים, מרגשים, מפתיעים שעוברים עליי.