תכננתי לעשות יוגה עד חודש תשיעי, אבל אני בקושי יכולה לזוז

יעל נוימן חלמה על הריון אקטיבי במיוחד. אבל אז היא החלה לסבול מכאבים עזים שהשביתו אותה כמעט לחלוטין. כעת היא מנסה להעלות את המודעות לסימפיזיוליזיס, תופעה שכיחה מאוד אצל הריוניות

הריון אף פעם לא הרגיש לי כמו משהו טבעי. העבודה עם ילדים ממלאת אותי, ללא ספק, אבל היא לא גרמה לי לרצות למלא את התפקיד הנחשק כל כך בחברה שלנו – תפקיד האם. כמורה ותיקה ליוגה נתקלתי בעשרות נשים בהריון, תלמידות שלי, אותן הנחיתי בהתאם להכשרה שקיבלתי ומתוך הניסיון שלי. נעים ללוות תלמידה ותיקה שנכנסה להריון ולהנחות אותה תוך כדי התהליך. התענוג מתגבר כשהיא חוזרת לתרגל לאחר הלידה ומספרת כמה התרגול סייע לה בהריון ובלידה עצמה.

והנה, תורי הגיע. לאחר מחשבה עמוקה בנושא ודיונים ארוכים עם בן זוגי החלטנו שאנחנו מוכנים.

החודשים הראשונים להריון היו מאתגרים בגלל השינויים ההורמונליים, הבחילות, הירידה בחשק המיני והעייפות המתמדת שלא עוזבת לרגע. בכל זאת, לא ויתרתי לעצמי ושמרתי על שגרת האימונים שלי מהיום שגיליתי שאני בהריון. וכך המשכתי, גם כשהבטן התחילה לתפוח והמשקל הנוסף הורגש, וגם כשהיו דברים עליהם נאלצתי לוותר כמו שכיבה על הבטן, עליות מתח וכדומה. ויתורים לא פשוטים כשמדובר באורח החיים שלי.

עוד ב-Glowing Belly:

• כל מה שרציתן לדעת על דולה
• הדברים שאת חייבת בתיק הלידה שלך – לרשימה המלאה
• פילאטיס בהריון: 5 תרגילים לחיזוק הגוף

התופעה ששינתה את חיי

הייתי גאה בעצמי על הדבקות והנחישות, ועל היכולת להרגיש את עצמי ולדעת מה נכון לי. היה לי חשוב להישאר אקטיבית. שמחתי גם על כך שכעת אוכל להנחות תלמידות מהחוויה האישית שלי. אולם בתחילת חודש שביעי, שבוע 28, נאלצתי ועודני נאלצת להתמודד עם תופעה שכיחה מאוד, שאיננה מדוברת מספיק – תופעה ששינתה את חיי ברגע אחד ונמשכת גם כעת – שבוע 34 בשמירת הריון.

לתופעה הזו יש שם, היא נקראת 'סימפיזיוליזיס' – מצב כרוני המופיע במהלך ההריון ומתאפיין בתזוזה של מפרק המפשעה ועצמות האגן. כל אלו יוצרים כאבים ולחצים באזור האגן ושרירי המקרבים, בבטן התחתונה ובגב. היכולות התפקודיות בין אם נשארות בחלקן או נעלמות לגמרי משתנות מאשה לאשה ובמקרים מסוימים מגבלת התנועה מחייבת שימוש בהליכון או בכיסא גלגלים.

ערב אחד, לאחד שסיימתי שיעור, תקפו אותי כאבים כה עזים עד שאפילו לא יכולתי ללכת. ככה, פתאום.

נכנסתי לאמבטיית קרח, או יותר נכון, בעלי הכניס אותי כיוון שלא הייתי מסוגלת לזוז, וחיכיתי שזה יעבור. לצערי, חיכיתי לשווא. הכאבים לא חלפו, אלא התגברו, ולא היה לי מושג מה עובר עליי. יום למחרת תכננתי לגשת לרופא חירום אבל לא יכולתי לקום מהמיטה על מנת להגיע למרפאה. אז חיכיתי יום נוסף. כשהגעתי לרופא, הוא ערך בדיקה מהירה שארכה פחות מדקה וטען כי הכל נראה תקין. ובכן, דהההה. סימפיזיוליזיס אי אפשר לראות.

הכאבים לא פסקו. התחלתי להעמיק ולשוטט ברשת והבנתי שככל הנראה אני סובלת מסימפיזיוליזיס. התברר לי כי התופעה שכיחה מאוד, כ-70 אחוזים מכלל ההריוניות ייסבלו מכאב אגן כללי הכולל גם סימפיזיוליזיס, אולם אלו שיאובחנו בתופעה הן רק כ-10 אחוזים וזאת בשל מוגבלותן הקשה להתנייד ללא עזרים. נתקלתי בעדויות של נשים רבות אשר גם לאחר הלידה המשיכו לסבול מכאבים כרוניים באזור. בקבוצות פייסבוק ממליצות נשים על סוגי טיפול כאלו ואחרים, כגון אוסטאופתיה, שיאצו ודיקור, אך הרוב הגדול מודה כי לתופעה אין פתרון, חוץ מללדת, וגם זה לא מבטיח דבר.

קצת יחס, בבקשה

אולי זה יפתיע אתכן, אבל הכאבים המשביתים, התלות שלי בבעלי וחוסר הברירה להישאר במצב מאוזן רוב שעות היום אינם הדבר הכי נורא בכל המערבולת הסבוכה הזו. ד"ר ר' אשר אליו הלכתי עם תחילת הכאבים, כאמור, לא יכול היה להציל אותי – הוא אפילו לא יכול היה להמליץ על שמירת הריון כיוון שהוא איננו הרופא המלווה שלי, אבל הוא בהחלט היה יכול להאיר את עיני. לעזור לי להבין ממה אני סובלת במקום לתת לי להמשיך להתנהל כרגיל למשך שבועות ולחכות לטוב.

נשים רבות מעידות על חוויות מזלזלות וציניות מצד רופאים. 'נראה לי שפשוט יש לך קקי', 'הריון זה לא מחלה' ו'אם היית באמת סובלת מסימפיזיוליזיס לא היית יכולה להגיע למרפאה' הם רק חלק מפניני החוכמה של רופאי נשים. שלא לדבר על הזכות לקבל שמירת הריון.

מסכת התלאות אותן נאלצות לעבור נשים עם סימפיזיוליזיס על מנת לקבל הכרה היא מייאשת.

נשים רבות נאלצות לקחת חופשת מחלה על חשבונן. איזו עוד ברירה יש להן, אם פיזית הן לא מסוגלות להגיע למקום העבודה?

מייחלת לשינוי

אחת הסיבות לכך שהרופאה התעסוקתית המליצה לי על שמירת הריון היא בגלל אופי העבודה שלי. הוראת מחול ויוגה. ברור שלא יכולתי להמשיך ללמד, אני בקושי יכולה לזוז. ניסיתי להמשיך, בחיי שניסיתי, אבל קרסתי. כיום אני מחשבת כל תנועה מראש. יש פעמים שאני דוחה פיפי עד שבעלי יחזור מהעבודה.

באופן אישי, אני שמחה על ההכרה שקיבלתי (למרות שיש עוד דרך לעבור עם ביטוח לאומי). ובכל זאת, קשה שלא לחשוב על אלו שעבודתן נחשבת 'משרדית', שכן גם לשבת זה לא אופציה, ובמשרד (ממה שזכור לי) לשכב אי אפשר. מטריד לחשוב עד כמה הדבר שכיח ויחד עם זאת איננו נמצא במודעות. העובדה כי אין סכנה ממשית לעובר יצרה גישה מזלזלת וצינית מצד הממסד הרפואי. כנראה שהאם איננה נחשבת.

אני לא חושבת שיכולתי אי פעם להעריך את הבריאות הפיזית שלי באותה מידה שאני מעריכה אותה כעת.

אין ספק שהמצב המאתגר הוא הזדמנות לצמיחה. אני מאמינה שאחזור לעצמי וברגע שאוכל, אשוב להתאמן ולהתחזק. העבודה עם הגוף היא חיונית, לא רק בזמן ההריון ולא רק בגלל הסימפיזיולזיס, אל תזניחו אותה.

מבחינה אישית, זכיתי לראות עד כמה בן זוגי מסוגל להכיל מצב שהוא לא בהכרח מבין. הטיפול שלו, המסירות והסבלנות שהפגין כלפיי במהלך השבועות האחרונים מרגשת אותי כל פעם מחדש, גם ברגעי השבירה והם לא מעטים.

אני מייחלת לשינוי ומקווה להתחשבות ניכרת יותר בנשים בהריון, ולא רק אלו הסובלות מסימפיזיוליזיס. הריון הוא אולי לא מחלה, אבל הוא בהחלט יכול לגרום לה להתפרץ.