Lifestyle#

הריון וזכרון

מעיין פסי בתמונה הריון
מעיין פסי, הילדה של אבא, הפכה בגיל 11 ליתומת צה"ל. בעיצומו של הריון ראשון, היא מספרת על החיים בלי אבא, על יום הזכרון בצל הקורונה ואיך היא מדמיינת שתספר לילדה שלה על הסבא שלא זכתה להכיר.

אנחנו נפגשות מרחוק, כשמעיין בשבוע 24, היא הייתה אמורה להיות כבר נשואה אבל החתונה, שתוכננה לתחילת אפריל, בוטלה עקב הגלות הקורונה. עם הלידה הצפויה באוגוסט, היא לא רואה איך ומתי החתונה תתקיים במתכונת שהיא ובן זוגה לירן תיכננו. מעיין גרושה, ומבחינתה אפשר היה להתחתן ברבנות "עם בורקסים", אבל היה לה חשוב שבן זוגה, שזה עבורו פרק א' יחווה חתונה שמחה וגדולה.

הייתי הילדה של אבא, כשהוא נפטר עולמי חרב

היא חיפאית, בת זקונים במשפחה של 4 בנות, וככזו הייתה תמיד הבת של אבא שלה וזו שהוא הכי פינק. "אבא שלי היה איש שקט מאוד, דיבר המון עם העיניים. אני הערצתי אותו, הוא היה הדבר הכי מושלם שיש בעיניים שלי וזה הזכרון הכי חזק שיש לי. הוא לא היה הרבה בבית, אבל כשהוא היה, הוא היה הכל בשבילי" מעיין קיבלה את הבשורה על מות אביה בגיל 11, ועברה תקופה קשה מאוד לאחר מותו. "פיתחתי המון פחדים והיה לי קשה לתפקד. הפכתי לילדה מורדת, ועשיתי לאמא שלי חיים קשים בתור ילדה"

מעיין ואביה יעקב פסי
מעיין ואביה יעקב פסי ז"ל

אביה, יעקב פסי ז"ל, החל את המסלול הצבאי שלו כחייל קרבי ב"אגוז", במהלך השירות הוא נפצע, שמיעתו נפגעה והוא עבר לתפקידים שונים בפיקוד צפון. מעיין מספרת על אישיותו המיוחדת ואהבתו לזולת "במסגרת כל התפקידים אותם מילא, הוא טיפח וטיפל בחיילים עם בעיות אישיות והתנהגותיות, וממש הציל חיילים שחייו בבתים קשים". בתפקידו הצבאי האחרון שירת כמב"ס בבית דין בהדר בדרגת רס"ב. במהלך השנים החלו להתפתח אצלו מחלות רקע, ובסוף זה הלב שהכריע אותו בגיל 47.

גיליתי את הכוח של אמא שלי רק אחרי הצבא

"הייתי ילדה קשה. נסגרתי ונאטמתי לכולם, וגם לאמא שלי. הרגשתי שלקחו לי את הדבר הכי יקר לי בעולם". מה ששינה את מעיין היה השירות הצבאי, במהלכו היא הבינה שאמא שלה היא לביאה אמיתית "היא אמא ואבא ביחד, היא האדם הכי חזק שאני מכירה. היא עשתה הכל כדי שנרגיש כמה שפחות את החוסר והטראומה, עבדה ב 3 עבודות ותמיד ניסתה למלא גם את התפקיד שלו".
כשאביה חלה, נתנו לו שנה לחיות, ובזמן הזה אמה חייה על זמן שאול, מגדלת 4 בנות. "בסוף אבי חי עוד 8 שנים, ואני זכיתי להכיר אותו. ככל שאני מתבגרת אני מגלה יותר את הכוחות שיש לאמא שלי ומעריצה אותה על כך".
אמה נמצאת כבר שנים רבות בזוגיות מאושרת, והיא ומעיין קרובות מאוד.

אמא שלי עוד לא ראתה אותי עם בטן

בתקופת הריון, נשים רבות מחפשות את הקרבה לאמא, מתייעצות, משתפות בחששות, רוצות לדעת כמה שיותר על ההריון שלה. מעיין סיפרה לאמה (ולארבעת אחיותיה) על ההריון ברגע שגילתה, ומאז היא מלווה אותה בכל דבר. "עכשיו כשאסור להפגש, אנחנו מדברות ללא הפסקה. 10 פעמים ביום. אני מראה לאמא שלי את הבטן בתמונות, אבל היא עוד לא זכתה לחבק אותי ולהרגיש אותה באמת"

איפה בחייך הבוגרים, פוגשת אותך היתמות מאב?

" כל החיים ובכל מקום אני מרגישה את החוסר הזה. יש לי פחד נטישה משמעותי , אני חוששת להפתח וקשה לי לסמוך על אנשים"

"בזוגיות זה משהו שליווה אותי כל הזמן. אני צריכה לעבור קברת דרך עם בנאדם כדי לסמוך ולתת את הלב שלי. בן הזוג שלי עבר הרבה מבחנים בדרך שלנו ועמד בזה בכבוד". מעיין גרושה, ומספרת שבנישואיה הראשונים זה היה שונה מהותית, ולכן הם הסתיימו. "בן הזוג שלי הוא יתום מאם, ויודע מה זה לחיות עם כזה אובדן".
היא מעידה על עצמה ככזו שבוחרת את החברים שלה מאוד בקפידה "אני בוחרת אנשים שיכולים להיות איתי ב 100%, אני חייבת להרגיש שמי שקרוב אלי יהיה שם בשבילי תמיד".
"יש לי צורך מתמיד להגן על אמא שלי ועל המשפחה שלי. אפילו שאני הקטנה מבין האחיות, אני כל הזמן דואגת להן"

מעיין ובן זוגה לירן אבקסיס
במהלך ההריון ולקראת האמהות, האם את מרגישה יותר את החוסר באבא?

" בימים האחרונים, בעיקר עם הקרבה ליום הזכרון, יוצא לי לחשוב על זה הרבה.אני מעכלת פתאום, שאני הולכת להיות אמא ולילדה שלי לא יהיה סבא, וזה משפיע עלי. אני לא אזכה לראות את האושר שלו כשהוא הופך לסבא וזו תחושת החמצה גדולה שהוא לא יהיה שם כשאני אלד. החוסר הזה מהמקום שלי, מזכיר לי וגורם לי להרגיש שאיזה כיף יהיה לילדה שלי שיהיו לה שני הורים שידאגו לה ויטפלו בה"

החששות מהלא נודע מתעצמים בזמן ההריון

שאלתי את מעיין מה החששות שלה במהלך ההריון ולקראת האמהות.

"אני קונטרול פריק, האי ודאות הזו מפחידה אותי. גם הקטע של הלידה מפחיד אותי כי אני לא יודעת מה יהיה שם. בגלל הצורך האישי בבטחון ובגלל מה שעברתי עם אבא, חשוב לי לדעת מראש, להכין את עצמי ולהיות מעורבת"

יום זכרון בלי להגיע לקבר של אבא

אנחנו מקיימות את הראיון הזה כמה ימים לפני יום הזכרון, שהשנה בעקבות מגפת הקורונה, יתקיים בצורה אחרת – בתי העלמין יהיו סגורים ולא יתקיימו טקסי זכרון רשמיים. "קבלתי את זה קשה מאוד. בהתחלה הייתי בקטע שאני הולכת לבית העלמין ויהי מה, ולא איכפת לי מה יגידו. זה היה לפני שהחליטו על הסגר, ועכשיו אין לי כל כך מה לעשות. החלטנו במשפחה ללכת יום קודם, החיים חשובים וצריך לשמור עליהם, ואני צריכה לשמור על עצמי כמה שיותר. אני מרגישה שבגלל זה יום הזכרון שלי התחיל קצת לפני. השנה זה ארוך יותר, פתאום ההתעסקות בכל הדבר הזה התחילה הרבה יותר מוקדם"

"המעבר מיום הזכרון ליום העצמאות תמיד מאוד קשה לי, לעבור מעצב ובכי למצב של לשמוח לצאת,ללכת למסיבות… והשנה יש לי מין תחושת הקלה. זה מרגיע אותי ונותן לי להרגיש יותר נוח, שאני לא צריכה ללכת לשום מקום ולהעביר את עצמי למצב שמח ומחייך רק כי 20:00 בערב"

דמיינת את הרגע שתספרי לילדה שלך על אביך?

"אני חושבת על זה הרבה ומחכה לרגע הזה שהעולמות האלה ייפגשו. השילוב של יום הזכרון עם ההריון מציף לי את כל הדברים האלה. לפני כמה ימים אפילו חשבתי לעצמי מתי אני אקח אותה לבית העלמין? מתי זה כבר בסדר ובאיזה גיל. יש לי הרבה אחיינים, ואני יודעת שילדים הם מאוד סקרנים והם שואלים את השאלות האלה לבד. כשהיא תהיה גדולה מספיק היא כנראה תפנה אלי עם השאלה הזו, ותרצה לדעת איפה אבא שלי או איפה סבא שלה.  אני בטוחה שתוך כדי החיים אני אחלחל לה את זה שהיה לה את סבא יעקב. אני חושבת על זה הרבה ומחכה לרגע הזה שהעולמות אלה יפגשו. חשוב לי מאוד שהיא תדע, תכיר ותשמע את הסיפור שלו".

מעיין עם הוריה, יעקב ובלה, ואחותה הגדולה ליבנת
ולסיום, שאלון ההריון שלנו
  • למה את הכי מתגעגעת?  – קלללל לסושי! חד משמעית. ומוסיפה בהומור שהיא גם לא מסכימה שהבן זוג שלה יאכל "זה חלק מההזדהות שלו איתי".
  • מה את לא מסוגלת לאכול?  מפתיע אבל חמוצים. לפני ההריון הייתי מתה על זה ואוכלת בטירוף, ועכשיו אני לא יכולה לגעת בחמוצים.
  • מה הכי לא בא לך לעשות בהריון? – בא לי הכל! אין שום דבר שלא בא לי לעשות או מעייף אותי, לצערי התקופה לא מאפשרת לעשות כמעט כלום.
  • קונה דברים לתינוקת מראש או חס וחלילה? – השבוע הזמנו חדר ועגלה ואת הפריטים הראשוניים. יש עוד הרבה מה לקנות אבל יש עוד הרבה זמן.

הוספת תגובה